השיחה עם המחלקה נשמעת תמיד אותו דבר: "אנחנו משחררים אותו ביום ראשון". ואז מתחיל מרוץ של שלושה ימים שבו משפחה שמעולם לא התעסקה עם ציוד רפואי למבוגרים צריכה להחליט על מיטה, מזרן, כיסא רחצה וחיתולים – בלי לדעת מה קריטי, מה יכול לחכות, ומה בכלל יעבור בדלת. המדריך הזה בנוי בדיוק לרצף הזה: מה חייב להיות בבית ברגע שהאמבולנס עוצר, ומה אפשר להשלים בשבוע השני בלי לשלם על טעויות.
בסוף המאמר מחכה צ'קליסט מרוכז להדפסה – כזה שאפשר להדביק על המקרר ולסמן עליו בעט, גם כשאין כוח לפתוח מסך.
שלושה פריטים בלבד קובעים אם היום הראשון בבית יעבור בשלום: מיטה, מזרן ומעקות בטיחות. כל השאר – חשוב, אבל אפשר להשלים תוך ימים. מיטה סיעודית עם מנגנון הגבהה חשמלי מאפשרת למטפל להחליף חיתול, להאכיל ולהחליף תנוחה בלי לשבור את הגב, ומאפשרת למטופל לשבת זקוף לארוחה בלי שיצטרך להיאבק בכריות. מזרן מתאים מונע פצעי לחץ כבר מהלילה הראשון – וזו נקודה שאין בה פשרה, כי פצע לחץ שנפתח בשבוע הראשון מלווה את המטופל חודשים.
המעקות אינם אביזר נוסף אלא חלק מהמיטה: הם מונעים נפילה בלילה, ומשמשים את המטופל כנקודת אחיזה כשהוא מסתובב מצד לצד. לפני שמזמינים – מדדו את החדר, את רוחב הדלת ואת גובה השקע החשמלי הקרוב למקום שבו המיטה אמורה לעמוד. אלה שלוש המדידות שמונעות את רוב התקלות ביום ההרכבה.
טיפ שחוסך יום עבודה: בקשו מהאחות האחראית במחלקה מכתב שחרור מפורט עם המלצות הציוד עוד לפני יום השחרור. המכתב הזה הוא המפתח גם לקופת החולים וגם ליד שרה, ובלעדיו התהליך נתקע.
מיטה חשמלית לחולה סיעודי נבחרת לפי שלושה פרמטרים, ולא לפי מחיר: מספר המצבים, טווח ההגבהה והמשקל המרבי. מיטת שלושה מצבים מרימה גב ורגליים ומגביהה את המשטח כולו; מיטת ארבעה או חמישה מצבים מוסיפה הטיית טרנדלנבורג ושליטה עדינה יותר בזוויות. לרוב המקרים הביתיים מיטת שלושה מצבים מספיקה בהחלט.
גובה העבודה הוא הפרט שהכי מתעלמים ממנו והכי משפיע: כשהמיטה מוגבהת, משטח השכיבה צריך להגיע בערך לגובה המותניים של המטפל. אם הוא נמוך מזה, כל טיפול נעשה בגב כפוף. חשוב לוודא שטווח ההגבהה של הדגם באמת מגיע לגובה הזה ולא רק "עד 70 סמ" על הנייר.
המזרן נבחר לפי רמת הסיכון לפצעי לחץ. מטופל שמצליח להתהפך לבד מסתדר עם מזרן ויסקו איכותי; מטופל שמרותק למיטה ואינו מזיז את עצמו זקוק למזרן דינמי עם משאבת אוויר, שמחליפה לחצים בתאים לסירוגין. בין השניים יש מזרנים סטטיים מדורגים – פתרון ביניים סביר. בכל מקרה: מגן מזרן אטום הוא חובה, גם אם המזרן עמיד למים.
מיקום המיטה בחדר קובע כמה קל יהיה לטפל. השאירו לפחות 70 סמ פנויים משני צידי המיטה – מטפל שעובד רק מצד אחד מפתח כאבי גב תוך שבועות. הימנעו מהצמדת ראש המיטה לחלון (מפגע קור וטיפות), והשאירו את שולחן הצד בצד החזק של המטופל, זה שהיד שלו מגיעה אליו. אם מדובר בתקופה מוגבלת או שעדיין לא ברור מה יהיה המצב בעוד חודשיים, השכרת מיטה סיעודית חוסכת רכישה מיותרת ומגיעה עם הובלה והרכבה בבית הלקוח.
לפני שבוחרים כיסא גלגלים או הליכון, קחו סרט מדידה ורשמו שלושה מספרים: רוחב הדלת הצרה ביותר בבית (בדרך כלל דלת השירותים), רוחב המסדרון, ורוחב הפתח לחדר האמבטיה. כיסא גלגלים סטנדרטי רחב כ-62 עד 66 סמ; דלת שירותים ישנה בבניין משנות השבעים היא לעיתים 60 סמ. אם הפער קיים – פותרים אותו עם כיסא צר יותר או עם כיסא העברה קומפקטי, לא עם כוח.
רוחב המושב נמדד לפי רוחב האגן של המטופל בישיבה בתוספת כ-4 סמ – שניים מכל צד. מושב צר מדי גורם לשפשופים ולאדמומיות בירכיים; מושב רחב מדי גורם לישיבה עקומה ולכאבי גב. גובה משענות הרגליים חייב לאפשר לכף הרגל להישען במלואה, אחרת כל המשקל עובר לישבן.
בהליכון, הכלל פשוט: הידיות מגיעות לגובה פרק כף היד כשהמטופל עומד זקוף וידיו רפויות לצידי הגוף. הליכון גבוה מדי דוחף את הכתפיים למעלה; נמוך מדי מכופף את הגב. רולטור עם ארבעה גלגלים ומושב מתאים למי שהולך אך מתעייף; הליכון קבוע או דו-גלגלי מתאים למי שזקוק ליציבות מרבית ולא רק לתמיכה.
בשלב הזה כדאי גם להסתכל על הרצפה: שטיחים קטנים, כבלים חשופים וסף מוגבה בין חדרים הם הגורם מספר אחת לנפילות. הסרה שלהם עולה אפס שקלים ומונעת שבר צוואר ירך.
חדר הרחצה הוא המקום המסוכן ביותר בבית. שילוב של מים, סבון ומשטח קשה מייצר את רוב הנפילות הביתיות, ולכן גם אם המטופל מתהלך – כיסא רחצה הוא פריט חובה ולא המלצה. שני הסוגים העיקריים הם כיסא רחצה עומד עם רגליים מונעות החלקה, וספסל אמבטיה המונח לרוחב האמבט ומאפשר להיכנס בישיבה במקום לעבור מעליו בעמידה.
ידיות אחיזה מותקנות בשני מקומות: אחת אנכית ליד הכניסה למקלחת, לאחיזה בזמן המעבר, ואחת אופקית ליד האסלה, לקימה. ידית ואקום עם כוסות הצמדה מתאימה רק לקירות קרמיקה חלקים לחלוטין ולעומס קל; אם המטופל נשען עליה במלוא משקלו – צריך ידית מוברגת לקיר. אל תתפשרו כאן, זה בדיוק המקום שבו התפשרות נגמרת בחדר מיון.
למטופל שאינו יכול לעמוד כלל, הפתרון הוא כיסא רחצה על גלגלים המשמש גם כיסא שירותים, או מערכת הרמה עם מנוף. במקביל, הגבהה לאסלה עם ידיות מקצרת את המרחק שהמטופל צריך לעבור בקימה ומורידה דרמטית את המאמץ מהברכיים.
בתחום מוצרי ספיגה למבוגרים נעשות שתי טעויות קלאסיות: קונים מידה אחת גדולה מדי ליתר ביטחון, וקונים כמות ענקית מסוג אחד לפני שבודקים שהוא מתאים. שתיהן יקרות.
המידה נקבעת לפי היקף המותניים או הירכיים – הגדול מביניהם – ולא לפי משקל הגוף. חיתול גדול מדי דולף דווקא משום שהוא לא נאטם סביב הרגל. ברמת הספיגה, ההיגיון הוא לפי שעות ולא לפי כמה. רמה בינונית מספיקה לשעות היום עם החלפות סדירות; רמת לילה נחוצה ל-8 עד 10 שעות רצופות ללא החלפה. עבור מי שעדיין מתנייד ושולט חלקית, פדים לבריחת שתן או תחתונים סופגים שומרים על תחושת עצמאות וכבוד הרבה יותר מחיתול מלא.
לשבוע הראשון, כמות ריאלית היא 4 עד 6 החלפות ביממה, כלומר כ-30 עד 40 יחידות. הזמינו חבילה אחת בלבד בכל מידה או סוג שאתם מתלבטים לגביו, בדקו בפועל, ורק אז עברו להזמנה גדולה של חיתולים למבוגרים. לצידם: סדיניות חד-פעמיות למיטה, מגבונים לחים ללא אלכוהול, כפפות חד-פעמיות וקרם מחסום לעור. הקרם אינו מותרות – הוא מה שמונע גירוי ופצעים באזור החיתול.
ירידה במשקל אחרי אשפוז היא כמעט כלל ולא יוצא מן הכלל. תיאבון נמוך, טעם משתנה ותשישות מובילים לכך שהמטופל אוכל פחות בדיוק כשהגוף זקוק ליותר חלבון כדי לשקם רקמות. הסימנים שמצדיקים תוסף: בגדים שמתרווחים, ארוחות שנשארות חצי מלאות, ותחושת חולשה שאינה משתפרת.
משקה להשלמה תזונתית נועד להשלים ארוחה, לא להחליף אותה – אלא אם רופא או דיאטנית הורו אחרת. הכלל המעשי הוא להתחיל קטן: חצי בקבוק ביום, בין הארוחות ולא לפניהן, כדי שלא ידכא את התיאבון לארוחה עצמה. אם עבר בשלום שלושה ימים, עולים לבקבוק שלם.
שני פרטים שמשנים את שיעור ההיענות: להגיש קר, כי כמעט כל המשקים האלה נעימים יותר מצוננים, ולהתחיל דווקא בטעם וניל שהוא הפחות רפואי בתחושה. אם יש סוכרת, בוחרים נוסחה ייעודית ומתייעצים לגבי המינון. שינוי תזונתי אצל מטופל סיעודי אינו החלטה של המשפחה לבדה – שווה שיחה קצרה עם הרופא המטפל או עם דיאטנית קלינית.
שלושה מסלולים פועלים במקביל, וכדאי להפעיל את כולם באותו יום ולא בזה אחר זה.
קופת החולים ומשרד הבריאות – השתתפות במימון ציוד שיקומי מוכר, בכפוף לאישור רופא ולעיתים להערכת פיזיותרפיסט או מרפא בעיסוק. זה המסלול המשתלם ביותר וגם האיטי ביותר: התהליך אורך לרוב שבועות, לפעמים יותר. פתחו אותו כבר ביום השחרור, גם אם קניתם ציוד ביניים.
יד שרה וארגוני התנדבות – השאלת ציוד תמורת פיקדון. מצוין לפריטים זמניים כמו כיסא גלגלים, הליכון או קביים לתקופת החלמה. החיסרון: הזמינות משתנה בין סניפים, ובפריטים מבוקשים כמו מיטות סיעודיות ומזרנים דינמיים יש לעיתים המתנה או מלאי חסר. שווה לטלפן לכמה סניפים ולא להסתמך על אחד.
רכישה או השכרה פרטית – המסלול המהיר, ולעיתים היחיד לפריטים שאין להם תחליף מיידי. כאן מגיעים תוך ימים ולפעמים באותו יום, עם התאמה מדויקת של מידה ודגם. הכלל המעשי: את מה שקריטי ליום הראשון – מיטה, מזרן, כיסא רחצה, חיתולים – משיגים פרטי; את מה שיכול להמתין מגישים במקביל דרך הקופה ויד שרה, ואם האישור מתקבל – מחזירים או מקזזים.
שמרו כל קבלה. חלק מהקופות ומקרנות הסיוע מכירות בהחזר רטרואקטיבי, אבל רק מול חשבונית.
הדפיסו, תלו על המקרר וסמנו בעט. אם יש כמה בני משפחה שמתחלקים במשימות – זה גם מסמך התיאום ביניכם. הגרסה להדפסה מחכה לכם בכפתור ההורדה שמתחת לרשימה.
היום הראשון – בלי זה לא מתחילים
☐ מיטה סיעודית מורכבת ובדוקה (שלט עובד, מעקות ננעלים)
☐ מזרן מתאים לרמת הסיכון + מגן מזרן אטום
☐ מעקות בטיחות בשני צידי המיטה
☐ כיסא רחצה או ספסל אמבטיה
☐ חבילת חיתולים במידה הנכונה + סדיניות חד-פעמיות
☐ מכתב שחרור והמלצות הציוד בעותק פיזי
השבוע הראשון
☐ ידיות אחיזה: אנכית במקלחת, אופקית ליד האסלה
☐ הגבהה לאסלה עם ידיות
☐ כיסא גלגלים או הליכון – אחרי מדידת דלתות ומסדרון
☐ מגבונים ללא אלכוהול, כפפות, קרם מחסום לעור
☐ שולחן צד או שולחן מיטה בצד החזק של המטופל
☐ הסרת שטיחים קטנים, כבלים וספי מעבר
☐ תאורת לילה בדרך לשירותים
השבוע השני
☐ בקשה לקופת החולים – הוגשה ומספר פנייה נרשם
☐ יד שרה – נבדקה זמינות בשני סניפים לפחות
☐ משקה להשלמה תזונתית – התחלה בחצי מנה ביום
☐ מעבר להזמנה קבועה של חיתולים אחרי בדיקת התאמה
☐ כרית מניעת פצעי לחץ לכיסא הגלגלים
☐ תיק ציוד קטן לנסיעות ולביקורי רופא
מספרים שכדאי שיהיו רשומים כאן
רופא מטפל: ____________ אחות בקהילה: ____________
מוקד קופת החולים: ____________ ספק הציוד: ____________
הורדו את הצ'קליסט כ-PDF להדפסה
המעבר לטיפול סיעודי בבית נראה בלתי אפשרי בשלושת הימים הראשונים, ואז הופך לשגרה. מה שמקצר את התקופה הקשה הוא לא לקנות יותר – אלא לקנות בסדר הנכון: קודם מיטה, מזרן ובטיחות, אחר כך ניידות ורחצה, ורק אז השלמות. מדדו לפני שמזמינים, התחילו בכמות קטנה של מוצרי ספיגה, והפעילו את שלושת מסלולי המימון במקביל כבר ביום הראשון.
בנקסט מדיקל אפשר לקבל ייעוץ טלפוני להתאמת הציוד למצב התפקודי ולמידות הבית, כולל הובלה והרכבה עד הבית. אם אתם בעיצומו של תהליך שחרור – זו שיחה ששווה לעשות עוד לפני שמזמינים.
